<h1>חדושי רבינו יונה — ב"ב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[ב"ב ע"ט ע"א] תנן התם כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית. כגון בהמה תמימה ותורים ובני יונה שהם עצמן ראוים ליקרב ע"ג המזבח, ואינן ראוים לבדק הבית הן עצמם אלא דמיהם, ואיסורא נמי איכא אם יקדיש אותם לבדק הבית עובר בעשה. לבדק הבית ולא למזבח, כגון אבנים לבנין ומים מכונסים לגבל בהם את הטיט. לא למזבח ולא לבדק הבית, הן עצמן אינם ראוים לא למזבח ולא לבדק הבית אלא דמיהן, כגון עשבים ופירות האילן, אפי' באלו אע"ג דאינן ראוים לא למזבח ולא לב"ה מועלין בהם, כיון שיש בהם שם קדושת דמים למזבח או לב"ה. הקדיש בור מלא מים מכונסים, ראוים לב"ה לגבל בהם את הטיט, ואין ראוין למזבח דבעינן מי מעיין לנסוך המים, כדתנן בפ' (החליל) [לולב וערבה (סוכה מ"ח ע"א)] הי' ממלא מן השילוח, ואמר בגמ' [שם מ"ח ע"ב] מנה"מ אמר קרא ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. פי' מה"מ דבעינן שימלא מן המעין, ויליף נמי מיניה דבעינן שמחה בשעת שאיבה.
[ב"ב ע"ט ע"א] מועלין בהם ובמה שבתוכן. פי' ר"ש זצ"ל דמועלין בבור עצמו כגון שהוא מתקרר בו או מניח שם חפציו. ואי אפשר לומר כן דאין מעילה במחובר, כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין [ט"ו ע"א] המקדיש עבדו אין מועלין בשערו, וטעמא דמילתא משום דעבד איתקש לקרקעות. וגרסינן נמי במס' מעילה [יעו"ש י"ג ע"א] פ' הנהנה מעלין בשדה הקדש מעל ואמר עלה ש"מ אבקא מעלי. פי' משום שנהנה מקרקע הקדש ודאי לא מעל דאין מעילה במחובר, אלא מפני שנהנה מן האבק שהוא תלוש, ומ"ה מוכח מינה דאבקא מעלי לה. והא דאמרי' הכא שיש מעילה בבור עצמו כגון שתלש ממנו אבן ונהנה בו כן פי' ר' יעקב ז"ל.
[ב"ב ע"ט ע"א] אבל הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים וכו'. ולא אמרי' שתקנה חצר הקדש כי היכי דאמרי' [ב"מ י"א ע"א] גבי הדיוט חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, דהתם היינו טעמא דאמרי' חצר משום יד אתרבאי. ואי נמי אמרת שתקנה חצר הקדש, מעילה ליכא, כיון שלא הקדישו מכח קדושת פה, כדאמרי' בגידולי הקדש לר' יהודה, דאע"ג דמגוף הקדש גדלין אין בהם מעילה.
[ב"ב ע"ט ע"ב] עלה בידינו המקדיש בור ואח"כ נתמלא מים, שובך ואח"כ נתמלא יונים, ד"ה מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, שאין חצר הקדש קונה להקדש. הקדיש שדה ואח"כ נתמלא עשבים, אילן ואח"כ נשא פירות מחלוקת מר' יוסי ור' יהודה, דר' יוסי סבר יש מעילה בגדולי הקדש ור' יהודה סבר אין מעילה בגדולי הקדש, [והלכה כר' יהודה, דאין מעילה בגידולי הקדש, דסתם] מתני' כר' יהודה, דל"ג במתני' דברי ר' יהודה, והא דתניא אמר ר' נראין דברי ר' יהודה בבור ושובך וכו' משום דר' אליבא דר' יהודה סתמא למתני'. הקדיש בור ושובך מלאים, אע"פ שהקדיש אותם סתם, מועלין בהם ובמה שבתוכן, שהמקדיש בעין יפה מקדיש. ואע"ג דתנן [גיטין נ"ט ע"ב] יוני שובך ויוני עליה יש בהם גזל מפני דרכי שלום, הא קיי"ל [שם ס"א ע"א] כר' יוסי דאמר גזל גמור מדבריהם, הלכך יש בהקדשן מעילה, כההיא דאמרי' בפ' הניזקין [שם נ"ה ע"ב] כרת שע"י דבריהם באה לו, דכיון שהוא ממונו מדבריהם להוציאו בדיינים חל עליו הקדש גמור. מכר בור לא מכר מימיו, מכר שובך לא מכר את היונים. והא דתנן מכר בור מכר את מימיו וכו', יחידאה היא ולא ס"ל כוותיה, ואע"ג דקיי"ל [לעיל ס"ה ע"א] המוכר בעין יפה מוכר, (אבל מתנת דהקדש ונתן) אין דנין כעין יפה דהקדש, [אבל במתנה דנין בה בעין יפה דהקדש] ונתן שובך נתן יונים וכן נתן בור נתן מימיו, וכי הא דתנן [ע"א ע"א] בד"א במוכר אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו זכו בכולן.
